אמנים, צלמים, יוצרים, מוסיקאים, מלחינים, מבצעים, משוררים, סופרים, כל בעלי הזכויות של יצירה וקניין רוחני, מוגנים ע"י סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים תשס"ח – 2007, אשר מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצויי ללא הוכחת נזק עד סך של 100,000 ₪, עבור כל הפרת זכויות יוצרים, (הפרת זכויות יוצרים וזכויות מוסריות).
לשם פסיקת פיצויים על פי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים, אין חשיבות לשאלה האם אין אפשרות אובייקטיבית להוכחת הנזק או שהתביעה לא הוכיחה נזק. בבואו לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק ישנם מספר שיקולים אשר רשאי בית המשפט לשקול וביניהם היקף ההפרה, חומרת ההפרה, תום ליבו של המפר וכדומה. על מנת שיפסוק בית המשפט פיצוי ללא הוכחת נזק על התובע לבקש זאת מבית המשפט בכתב התביעה. בית המשפט העליון פסק בפס"ד שמעון שגיא נ' עזבון המנוח אברהם ניניו, כי אף אם לא ביקש התובע פיצוי ללא הוכחת נזק בכתב תביעתו, ובמהלך המשפט מתברר כי לא יעלה בידו להוכיח נזק ממשי, אין מניעה כי יעלה זאת גם בשלב דיוני מאוחר. נראה כי בית המשפט ייחס חשיבות למועד בו התבקש הסעד ולתגובת הנתבע למועד בו נתבקש. אין מניעה כי יבקש התובע פיצוי על נזקים אותם ינסה להוכיח ולחילופין יבקש פיצוי ללא הוכחת נזק.
במקרה של תביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק אין התובע חייב בביסוס נזקיו אלא רק לבסס את עצם ההפרה. ברם, מאחר והפיצוי הינו עד ל- 100,000 ש"ח, כדאי וראוי להביא בפני בית המשפט בסיס ראייתי, אף אם הנו מזערי, על מנת שיהיו לו נקודות ייחוס על פיהם יפסוק את הפיצוי על פי אמות המידה הקבועות בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים. במסגרת קביעת גובה הפיצויים ייתן בית המשפט משקל גם ליסוד הנפשי של המפר, כלומר ככל והיה המפר תם לב ייטה בית המשפט לפסוק פיצוי נמוך יותר וככל וההפרה הייתה במתכוון יפסוק בית המשפט פיצוי גבוה יותר. יש לציין, כי ככל והמפר לא ידע ולא היה עליו לדעת כי הנו מפר זכויות יוצרים, רשאי בית המשפט שלא לפסוק פיצויים, לכן בטרם הגשת תביעה לפיצויי יש להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום אשר יבחן את הראיות, על מנת לבסס את הזכות לתביעה.
ישנם עוד שיקולים רבים אותם יכול להביא בית המשפט בבואו לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, כדוגמת עניין שגיא נ' עיזבון ניניו, שם היו יחסים קודמים בין הצדדים ומתן רישיון לעשות שימוש בזכויות היוצרים ולאחר שנלקח הרישיון המשיך המפר ועשה שימוש בזכויות היוצרים בידיעה שהנו מפר זכויות יוצרים. על כך פסק בית המשפט כי במקרה והיו בין הצדדים יחסים של נותן ומקבל רישיון ייטה בית המשפט לפסוק פיצויים גדולים יותר הן משיקולים נזיקיים והן משיקולים הרתעתיים.
חוק זכויות יוצרים נחקק במטרה להגן על יוצרים ובעלי זכויות ביצירות אמנות, בצילומים, בספרים, ביצירות דרמטיות, במוזיקה ועוד. בפשטות החוק קובע כי כל שימוש שנעשה ביצירה מקורית ללא אישור מבעל הזכויות, לרבות העתקה, פרסומה ללא מתן קרדיט, סילוף היצירה ללא רשות, ביצועה ברשות הרבים וכדומה, מהווה הפרה של זכויות היוצרים. במקרה כזה, ניתן לתבוע פיצויים וכן להוציא צו מניעה מהשימוש הלא חוקי, כנגד מי שהפר את הזכויות.
הפיצויים נועדו לתקן את הנזקים הכלכליים שנגרמו לבעל הזכויות כתוצאה מההפרה. בית המשפט אף יכול לקבוע פיצויים מבלי שבעל הזכויות יידרש להוכיח מהו הנזק שנגרם לו, כאמור לעיל. ניתן גם לקבל פיצויים נפרדים ונוספים ללא הוכחת נזק עבור הפרת הזכות המוסרית, כך שהסכום המרבי יכול להגיע עד ל-200 אלף שקלים. ולרוב, כאשר ההפרה והפגיעה מוכחת, בית המשפט, אשר מוסמך להוציא צו מניעה כדי למנוע את המשך הפרת הזכויות, יאשר את צו המניעה.
ישנם מספר שיקולים שבית המשפט יביא בחשבון בפסיקת גובה הפיצויים. למשל, כמה רווח גרף לעצמו המפר בעקבות פעולת ההפרה, כמה חמורה הייתה ההפרה, מהו היקף הנזקים שנגרמו לבעל זכויות היוצרים, במשך כמה זמן בוצעה ההפרה ומהי מערכת היחסים השוררת בין בעל הזכויות והמפר. כמו כן יבחן בית המשפט האם הפרת הזכויות נעשתה בתום לב או מתוך כוונת תחילה.
לדוגמה, בבית משפט השלום בירושלים התקבלה תביעתו של צלם בגין הפרת זכויות יוצרים. זאת עקב פרסום צילומים מפסטיבל מוזיקה שנערך באילת על ידי רשת מלונות מוכרת, מבלי לקבל את אישורו של הצלם, בלי שניתן לו קרדיט ומבלי שקיבל תשלום. בית המשפט קבע, שרשת המלונות פרסמה את התמונות תוך אדישות גמורה לחוק זכויות יוצרים, תשלם פיצויים בסכום של 24 אלף שקלים וכן תכסה את הוצאות המשפט בסכום של 15 אלף שקלים נוספים. התובע הוא צלם מקצועי אשר הופתע לגלות כי רשת המלונות פרסמה תמונות שצילם לצורך שיווק חדרי המלון, מבלי שנתן לה את אישורו ובלי לציין קרדיט. זאת אף על פי שאסר באופן נחרץ על כל שימוש מסחרי בתמונותיו ללא תשלום או רשות. להגנתה טענה רשת המלונות כי קיבלה אישור לפרסום הצילומים מחברת ההפקות של הפסטיבל. חברת ההפקות ציינה כי הצלם קיבל תשלום הוגן עבור פרסום התמונות ואף קיבל כרטיסי טיסה וחדר בבית המלון ואולם, השופטת דחתה את טענותיהן, ועל פי חומר הראיות שהוצג בפניה, נחתם הסכם בין הצלם וחברת ההפקות אשר אסר מפורשות על שימוש בצילומים ללא קרדיט וללא תשלום לצלם. למרות זאת פורסמו התמונות על ידי הנתבעת, אשר הייתה אדישה לזכויות היוצרים של התובע על יצירותיו. נכון לא מדובר בסכום הפיצוי המרבי בחוק, אבל מדובר בפיצוי. יש לזכור שלבית המשפט יש שיקול דעת רחב לבחון את הקיף ההפרה, חוסר תום לב המפר והנזק הכלכלי שנגרם לנפגע, ולהחליט על גובה הפיצוי עד ל 100,000 ₪ ואם גם לא נתנו קרדיט (הזכות המוסרית) אז עד 200,000 ₪ לכל הפרה פרטנית.
משום שהיה מדובר בשלוש הפרות שונות, אך לא צמח רווח גדול לנתבעת מהפרת הזכויות וכן ההפרות לא התבצעו במשך פרק זמן ממושך, העמידה השופטת את סכום הפיצוי על סך של 8,000 שקלים עבור כל הפרה. על כן סכום הפיצויים שבו חויבה הנתבעת עמד על 24 אלף שקלים, ונוסף על כך היא חויבה בתשלום הוצאות המשפט בסך של 15 אלף שקלים.
משרדנו בעל מומחיות בתחום זכויות יוצרים ופיצוי בגין הפרה, בין לקוחותינו חברות תקליטים, מוסיקאים, אמנים, צלמים, ויוצרים, נוכל לנווט אתכם ולהציע מהי הדרך הטובה ביותר בהתאם לנסיבות המקרה, אם נפגעתם ומישהו הפר את זכויותיכם, נוכל לנהל את הליך הפיצוי כהלכה מתוך הניסיון הרב שלנו בתחום ולהביא בסופו של יום לפיצוי הולם על ההפרה שנגרמה לכם, ביעילות ובזריזות.
לייעוץ מפורט ומדוקדק בנושא ניתן להתקשר לטלפון 03-5607741 או למלא את טופס הפנייה באתר.